מעברי מגורים בגיל המבוגר: אתגרים ותועלות

מעברי מגורים בגיל המבוגר: אתגרים ותועלות

מאת: ד"ר גלית פינטו

שינוי מקום המגורים הינו מפנה משמעותי בחיי האדם ויש לו השלכות על כל תחומי החיים (Golan, 2010). הסתגלות לסביבת מגורים חדשה הינה רב-ממדית, ומושפעת מתהליכים פסיכולוגיים, חברתיים ומאפיינים סביבתיים, ומהווה תוצר פסיכולוגי של תהליך המורכב מתפיסות, עמדות, ידע ורצונות האדם אל מול דרישות הסביבה החדשה (לבנשטיין, 1998). מחקרים הראו כי תהליך  ההסתגלות יכול להימשך חודשים ואף שנים (Laughlin et al.,  2007) וכי בעיית ההסתגלות במעבר לשכונת מגורים חדשה מצטמצמת עם הזמן. כהן (2006) טוען שככל שהשינוי בסביבת המגורים הינו משמעותי יותר והסביבה החדשה שונה יותר מקודמתה, תהליך ההסתגלות יהיה קשה יותר. ככל שהסביבה החדשה תהיה מוכרת יותר, כך תהליך השינוי וההסתגלות יהיו חיוביים יותר,  רמת הלחץ תפחת ובעיקר הפער בין הציפיות למציאות יקטן. לשינויים אלה השלכות שליליות וחיוביות, בעיקר בשלבי המעבר הראשונים. השפעות שליליות, יכולות לבוא לידי ביטוי בירידה במצב הבריאותי, התפקודי והנפשי (Carroll  & Qualls, 2013 ;). השפעות חיוביות של המעבר מתבטאות בשיפור תחושת השליטה, מניעת בידוד חברתי וסיפוק הצרכים, התורמים לאיכות החיים של המבוגר (יצחקי ואחרים, 2012).      

גורמים נוספים המשפיעים על הסתגלות טובה של האדם לסביבת מגוריו ותורמים להתקשרות למקום הינם המכלול האנושי, המכלול הפיזי, מכלול השירותים והיכולת ליצור רשתות חברתיות בקהילה החדשה (Stedman, 2003). גם מעורבות ופעילות חברתית מהוות מקור חשוב להסתגלות ולתחושת שייכות למקום (ביליג וסורקראוט, 2007).

אחד המעברים המשמעותיים בחיי האדם מתרחש בגיל המבוגר, כאשר עולה הצורך לעזוב את הבית  המוכר ולעבור למגורים במסגרת דיור מוגן.

מסגרת הדיור המוגן

עם העלייה בתוחלת החיים ובאיכותם, גדלה הדרישה בקרב זקנים לפיתוח שירותים הכוללים רשת של סוגי תמיכה שונים התואמים את המצב הבריאותי והתפקודי לטווח הארוך, כגון בית אבות ודיור מוגן (Egbu, Wood & Egbu, 2010; (Miller, 2009. מסגרות אלה נמצאות על הרצף הטיפולי בין מחלקה סיעודית לביתו של הזקן בקהילה (ברודסקי, שנור ובאר, 2010) ונתפסות כמקום מגורים המאפשר שמירה על אוטונומיה ועצמאות (דורון וליטמן, 2004). לכן, בשנים האחרונות, יותר זקנים מעדיפים לצאת מביתם ולעבור לבתי דיור המאפשרים ניהול חיי קהילה, וחיי חברה פעילים יותר (ברודסקי, שנור ובאר, 2016).

תכניות הדיור לגיל המבוגר בארץ מושתתות על מתכונת דומה לדיור מוגן בארצות המערב המפותחות ובעיקר בארצות הברית ,(Heisler, Evans & Moen, 2004) ומבוססות על עיקרון של מגורים עצמאיים של  זקנים במבנה משותף המעמיד לרשות דייריו תנאי דיור הולמים המאפשרים אורח חיים עצמאי, תוך סיפוק צרכיהם היום יומיים וגיבוש חברויות חדשות (יקוביץ, 2003). מגורים  אלה תורמים לתחושת הבטחון והמוגנות, תוך מתן מענה לצרכיהם החברתיים, והאינסטרומנטליים, כאשר בעת הצורך מתאפשרת גם השגחה סיעודית. בתי אבות ודיור מוגן מציעים מגוון שירותים, כגון שירות רפואי,  כביסה, אוכל, ניקיון, תחזוקה, אירועי העשרה, תרבות הפנאי ואבטחה.  השטחים הציבוריים מעוצבים ברמה מלונאית וכוללים פונקציות חדשות כמו קפטריה, אולם תרבות, מספרה, חדר כושר, ספא ועוד (Groger & Kinney, 2006). 

הפעלת מסגרת של דיור מוגן נעשית בהתאם לתנאים הקבועים בחוק, ומותנית בקבלת רישיון הפעלה משר הרווחה והשירותים החברתיים) אתר הכנסת, 2012). בנוסף, בחלק מבתי הדיור הפרטי, פועלת מחלקת "דיור תומך" המיועדת לדיירים שמצב בריאותם התדרדר והם מתקשים בחלק מהתפקודים היומיומיים (2012 ,.(Ayalon & Green

מחקר שבחן  את השתתפות הדיירים במוסדות לזקנים ואת מעורבותם במישור הארגוני ובמישור החברתי, מצא כי ההשתתפות של דיירים המתגוררים בדיור עצמאי בפעילויות חברה ותרבות ובוועדות שונות, נתפסת כאמצעי התורם לאיכות החיים של הדיירים, מקלה על השתלבותם במקום, ומאפשרת להם להמשיך בחיים פעילים הכוללים תפקידים חברתיים המשמשים גורם מרכזי בבניית תחושת קהילתיות (מדור-חיים, 2006). תפקידן של פעילויות פנאי והעשרה בדיור, לשפר את האינטראקציה החברתית ולקדם פעילות המקשרת בין הטכנולוגיות החדשות לזקן (2003 Bouwhuis,). פעילויות אלו תורמות  לרווחתו, מצבו הפיזי והמנטלי של האדם המבוגר (  (Livingstone, Couvering & Thumim, 2005 ואף מספקות למשתתפים תחושת משמעות והעצמה (Harley et al., 2010). מחקר עדכני מצא כי מגורים בדיור מוגן מחזקים את תחושת הביטחון והשליטה, תורמים לשביעות הרצון ולקידום איכות חייהם של הדיירים (יצחקי ואחרים, 2010).